<h1>אבודרהם ליל תשעה באב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
כתב רבנו האי, אף על גב דאמרינן בירושלמי דתעניות (פ"א ה"ו) ודפסחים, בפרק מקום שנהגו (פ"ד ה"א) אמר רבי זעירא, נשיא דנהיגי דלא למשתיא חמרא, ודלא למיכל בשרא, מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא, מנהגא, שבו פסקה אבן השתיה, מה טעם, כי השתות יהרסון. מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא, כי אם בט' באב משש שעות ולמעלה, לפי שעד יום התענית נמנעו מלשחוט, שלא יבא לאכול, וביום התענית שאין אדם אוכל אין לגזור ולחוש, וכן המנהג בבבל. ובאלו הארצות לא פשט המנהג, רק יחידים נוהגין אותו. ליל תשעה באב חולצין מנעליהן כאבלים, [ל' ע"א] והולכים לבית הכנסת, ואין מדליקין נרות, רק נר אחד, לומר לאורו איכה, וכשיגיע לנפלה עטרת ראשנו (איכה ה, ט"ז) מכבה אותו, ומתפללין ערבית כשאר הימים, ואומר עננו. ואומר שליח צבור קדיש תתקבל, ואחר כך קורין איכה, ואומרים קינות, ואחר כך ובא לציון, וכל סדר קדושה, ולא יאמר ואני זאת בריתי אותם שנראה כמקיים ברית על הקינות, ועוד, מפני שכתוב בו לא ימושו מפיך. ובתשעה באב אסור לקרות בתורה, משום שנאמר (תהלים י"ט, ט') פקודי ה' ישרים משמחי לב. וכן בבית האבל נהגו שלא לאמרו, מפני שגם כן האבל אסור לקרות בתורה, ואומר קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא, והולכין לבתיהם, ואין נותנין שלום זה לזה, אלא כאבלים ונזופים. והטעם שאין מדליקין נרות בבית הכנסת, כדאיתא באיכה רבתי, שאמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת בשעת חורבן הבית, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה דרכו לעשות, אמרו לו מכבה את הפנסין, אמר להם אף אני אעשה כן, שנאמר (יואל ב', י') שמש וירח קדרו, פירוש, פנסין, כלים שנותנין בהם הנרות מפני הרוח שלא יכבו, שקורין להם עששיות, וכן תרגום (ישעיה כ"ד, ט"ו) באורים כבדו ה', בפנסיא, ואם חל במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם. ויש מן הגאונים שכתבו, כיון שאין אומר ויהי נועם גם סדר קדושה אין לומר, ורב צמח כתב, אין אומר ויהי נועם, אבל אומר ובא לציון, וכוליה סידרא, אבל ואני זאת בריתי אין אומר. ואין מבדילין על הכוס עד מוצאי תשעה באב, ואין מריחין עצי בשמים מפני שבליל תשעה באב אין לעשות נחת רוח. אבל מברכין על האור קודם שקורין איכה, וכן כתב בעל הלכות גדולות. שחרית נכנסין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות, וקורין הזמירות כשאר הימים, וכתב הרמב"ן, נהגו קצת העם שלא לקרות פרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל, בבית הכנסת, לפי שאסור לקרות בתורה, ואינו נראה, לפי שאין לנו איסור בסדר היום, שהרי קורין קריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה, וכן קורין בתורה, ומפטירין בנביא. ופרשת הקרבנות ואיזהו מקומן כנגד התמידים תקנום, ואומר כדרכו, ואינו חושש. וחוזר שליח צבור התפילה. ובמקום נקדישך ונעריצך אומר נקדש את שמך הגדול כשם שמקדישין אותו בשמי מרום, וכן כתבו על יד נביאך, וקרא זה וכו'. ואומר קינות באמצע התפילה, ואינו אומר ברכת כהנים, וכשיגיע עד ולך נאה להודות אומר עושה השלום ברך את עמך ישראל ברוב עוז ושלום, ברוך אתה ה' עושה השלום. ואין אומר תחנונים, ולא נפילת אפים. ואומר קינות בישיבה. וכשמסיים אומר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון, תבנה חומות ירושלים, ואומר קדיש דהוא עתיד לחדתא,
